החלטה בתיק רע"א 26486-10-12

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת יעל טויסטר), שלפיה נמנע צירופו של צד ג' להליך המתקיים בין הצדדים.

ברקע הבקשה תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו בביתם של המשיבים, עקב התפרצות של בטון נוזלי, אשר התרחשה במהלך יציקת בטון בביתם של המבקשים.

2. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא ביום 12.9.2011, הסכימו ב"כ הצדדים כי לא קיימת מחלוקת לגבי קרות הנזק ולגבי האחריות, וכי המחלוקת הינה אך לגבי היקף הנזק ושיעורו. לפיכך, מינה בית המשפט את אינג'ניר צבי רון כמומחה מטעם בית המשפט "לצורך בחינת הטענות השונות העולות בתיק בעניין הנזקים הנטענים לביתם שלהתובעים, לרבות ירידת הערך והנזק לתחולה".

3.  בחוות דעתו מצא לנכון המומחה רון לציין בין היתר, כי אם הקיר החיצוני בחלל גג ביתם של התובעים היה נבנה כקיר בטון, בהתאם להיתר הבנייה, קיימת סבירות גבוהה כי פריצת הבטון הייתה נמנעת.

4. ביום 10.10.2012 התקיים לפני בית המשפט קמא קדם משפט. בדיון ציין ב"כ המבקשים כי חוות דעת המומחה רון גילתה עובדה שלא הייתה ידועה למבקשים קודם ואשר מקימה עילה כלפי חברת "מודל הום" אשר בנתה את הבית, ועל כן יש לצרפה את כנתבעת נוספת או כצד ג' לתובענה.

בית המשפט קמא החליט שלא להתיר את  הצירוף ובעקבות זאת הוגשה הבקשה דנן.

5. תמצית טיעוני המבקשים היא כי על-פי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שמורה להם הזכות לתקן את כתב טענותיהם ועל כן שגה בית המשפט קמא בהחלטתו שלא לאפשר את משלוח ההודעה לצד שלישי.

בנוסף טוענים המבקשים, כי אף אם לא הייתה להם זכות קנויה לתקן כתבי טענותיהם, היה על בית המשפט להתיר את התיקון על-פי בקשתם, בהתאם לתקנה 92 לתקנות סד"א, זאת כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

במאמר מוסגר מציינים המבקשים כי החלטת בית המשפט אינה מועילה להבאת התיק לסיום מהיר, שכן בנסיבות העניין וכדי שיוכלו להגיש תביעת שיבוב נפרדת מבלי שתשתמע הטענה כי שילמו כמתנדבים, לא ניתן יהיה לסיים את התיק בפשרה, אלא רק בפסק דין.

6.  תמצית טיעוני המשיבים היא, כי המבקשים הודו באחריותם המלאה לנזקי המשיבים ובאי כוח הצדדים הצהירו לפרוטוקול על הסכמתם המפורשת, שלפיה אין מחלוקת לגבי נסיבות קרות הנזק והאחריות, ויש מחלוקת אך לגבי היקף הנזק ושיעורו. לטענת המשיבים המדובר בהסכמה דיונית מחייבת.

בנוסף טוענים המשיבים, כי נוכח הסכמת הצדדים, הייתה כוונתם לתחום את סמכותו של המומחה לעניין היקף הנזק ושיעורו בלבד, והתייחסותו לנסיבות גרימת הנזק נעשתה בחריגה מסמכות. יחד עם זאת, מצטטים המשיבים מדברי המומחה באשר לגרימת הנזק ומציינים שנכתב בחוות הדעת כי תמוהה העובדה שהמבקש 1, בהיותו מהנדס בניין וקבלן ראשי בביתו, לא בדק כלל בבית התובעים את מבנה הקיר החיצוני וכי חיזוק הטפסות באמצעות לוחות אנכיים פנימיים וחיצוניים, היה מונע בוודאות את הכשל.

המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקשים כלל לא טענו שהסתמכו על היתר הבנייה של המשיבים, ועל כן טענותיהם לא מגלות עילת תביעה כנגד חברת "מודל הום" ולא תהיה כל תועלת בתיקון כתב הטענות. לטענתם, עומדת למבקשים האפשרות לתבוע את "מודל הום" בהליך נפרד לאחר קבלת פסק דין בתביעה נשוא בקשה זו, ועל כן אין כל הצדקה לגרום לעיכובים כה משמעותיים בניהול התיק המתנהל כבר למעלה משנתיים.

לבסוף טוענים המשיבים כי הבקשה לתיקון כתב הטענות הוגשה בחוסר תום לב כדי לסרבל ולהאריך את ההליך המשפטי ולכן דינה להידחות.

7.      לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי לנכון להיעתר לה.

8.      תקנה 136 לתקנות סד"א, שעליה סומכים המבקשים את עיקר טענותיהם קובעת:

"בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום".

המשמעות היא כי תיקון כתב הטענות אינו פעולה חריגה המצריכה דיון והחלטה שיפוטית, אלא מהווה זכותו הלגיטימית של צד, אשר עבודת המומחה עוררה אצלו מחשבה מחודשת באשר לטענותיו.

בנסיבות אלה, והיות ומדובר בזכות קנויה, רשאים היו לכאורה המבקשים מלכתחילה לתקן את כתב טענותיהם, אף ללא קבלת רשות בית המשפט.

9.   דא עקא, כפי שעולה מסעיף 5 לבקשת רשות הערעור, לא עשו זאת המבקשים, אלא ביקשו ארכה לתיקון כתב ההגנה ומשלוח ההודעה לצד ג'. לכך אכן נדרשה רשות בית המשפט, אשר היה רשאי לסרב לתיתה. בעניין זה נתון יש לבית המשפט שיקול דעת אשר בענייננו מצא לנכון, בשל מכלול שיקולים ששקל, שלא לאפשר הארכת המועד. משנמנעו המבקשים מהגשת הודעת צד ג' במועד הקבוע לכך, אין להם כמובן עוד זכות קנויה לעשות כן.